פרשת שמיני-הקדושה הנדרשת מכל יהודי/ אהובה קליין

מאת: אהובה קליין

פרשת שמיני - הקדושה הנדרשת מכל יהודי.
מאת: אהובה קליין.

https://ahuvaklein.blogspot.com/
נאמר בפרשתנו: בכמה מקומות - כי היהודי חייב להיות קדוש:" אַל-תְּשַׁקְּצוּ, אֶת -נַפְשֹׁתֵיכֶם, בְּכָל-הַשֶּׁרֶץ, הַשֹּׁרֵץ; וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם, וְנִטְמֵתֶם בָּם כִּי אֲנִי יְהוָה, אֱלֹהֵיכֶם, וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אָנִי; וְלֹא תְטַמְּאוּ אֶת -נַפְשֹׁתֵיכֶם, בְּכָל-הַשֶּׁרֶץ הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ כִּי אֲנִי יְהוָה, הַמַּעֲלֶה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לִהְיֹת לָכֶם, לֵאלֹהִים; וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אָנִי." [ויקרא י"א, מ"ג- מ"ו]
השבת הקרובה נקרא, בע"ה, את ההפטרה בספר שמואל ב', פרק ו':
להלן קטע מהפרק:
"וַיְהִי, כִּי צָעֲדוּ נֹשְׂאֵי אֲרוֹן-יְהוָה--שִׁשָּׁה צְעָדִים: וַיִּזְבַּח שׁוֹר, וּמְרִיא. וְדָוִד מְכַרְכֵּר בְּכָל-עֹז, לִפְנֵי יְהוָה; וְדָוִד, חָגוּר אֵפוֹד בָּד. וְדָוִד וְכָל-בֵּית יִשְׂרָאֵל, מַעֲלִים אֶת-אֲרוֹן יְהוָה, בִּתְרוּעָה, וּבְקוֹל שׁוֹפָר. וְהָיָה אֲרוֹן יְהוָה, בָּא עִיר דָּוִד; וּמִיכַל בַּת-שָׁאוּל נִשְׁקְפָה בְּעַד הַחַלּוֹן, וַתֵּרֶא אֶת-הַמֶּלֶךְ דָּוִד מְפַזֵּז וּמְכַרְכֵּר לִפְנֵי יְהוָה, וַתִּבֶז לוֹ, בְּלִבָּהּ. וַיָּבִאוּ אֶת-אֲרוֹן יְהוָה, וַיַּצִּגוּ אֹתוֹ בִּמְקוֹמוֹ, בְּתוֹךְ הָאֹהֶל, אֲשֶׁר נָטָה-לוֹ דָּוִד; וַיַּעַל דָּוִד עֹלוֹת לִפְנֵי יְהוָה, וּשְׁלָמִים. וַיְכַל דָּוִד, מֵהַעֲלוֹת הָעוֹלָה וְהַשְּׁלָמִים; וַיְבָרֶךְ אֶת-הָעָם, בְּשֵׁם יְהוָה צְבָאוֹת. וַיְחַלֵּק לְכָל-הָעָם לְכָל-הֲמוֹן יִשְׂרָאֵל, לְמֵאִישׁ וְעַד -אִשָּׁה, לְאִישׁ חַלַּת לֶחֶם אַחַת, וְאֶשְׁפָּר אֶחָד וַאֲשִׁישָׁה אֶחָת; וַיֵּלֶךְ כָּל-הָעָם, אִישׁ לְבֵיתוֹ. כ וַיָּשָׁב דָּוִד, לְבָרֵךְ אֶת-בֵּיתוֹ; וַתֵּצֵא מִיכַל בַּת-שָׁאוּל, לִקְרַאת דָּוִד, וַתֹּאמֶר מַה-נִּכְבַּד הַיּוֹם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נִגְלָה הַיּוֹם לְעֵינֵי אַמְהוֹת עֲבָדָיו, כְּהִגָּלוֹת נִגְלוֹת אַחַד הָרֵקִים. וַיֹּאמֶר דָּוִד, אֶל-מִיכַל, לִפְנֵי יְהוָה אֲשֶׁר בָּחַר-בִּי מֵאָבִיךְ וּמִכָּל-בֵּיתוֹ, לְצַוֺּת אֹתִי נָגִיד עַל-עַם יְהוָה עַל-יִשְׂרָאֵל; וְשִׂחַקְתִּי, לִפְנֵי יְהוָה. וּנְקַלֹּתִי עוֹד מִזֹּאת, וְהָיִיתִי שָׁפָל בְּעֵינָי; וְעִם -הָאֲמָהוֹת אֲשֶׁר אָמַרְתְּ, עִמָּם אִכָּבֵדָה. וּלְמִיכַל, בַּת-שָׁאוּל, לֹא-הָיָה לָהּ, יָלֶד--עַד, יוֹם מוֹתָהּ" [שמואל-ב, פרק ו' .י"ג- כ"ג]
השאלות הן:
א] קדושתו של יהודי מהי?
ב] מה הקשר להפטרה?
תשובות.
קדושתו של יהודי
ה"נתיבות שלום" אומר : בענייני מאכלות אסורים נאמר:
"וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אָנִי; וְלֹא תְטַמְּאוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם"
גם בתחילת פרשת קדושים נאמר: "קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלוקיכם"
רש"י מבאר: זו אזהרה מפרישות מן העריות - ומן העבירה – לפי שכל מקום ערווה אתה מוצא קדושה.
בענייני עבודה זרה נאמר:
"וְאֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, תֹּאמַר, אִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן-הַגֵּר הַגָּר בְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִתֵּן מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ, מוֹת יוּמָת; עַם הָאָרֶץ, יִרְגְּמֻהוּ בָאָבֶן" [ויקרא, כ', ב']
בהמשך נאמר: "ְהִתְקַדִּשְׁתֶּם--וִהְיִיתֶם, קְדֹשִׁים: כִּי אֲנִי יְהוָה, אֱלֹהֵיכֶם".
על פי פסוקים אלה המזכירים לנו את הציווי: להדבק בקדושת ה' שואל הפרשן: "נתיבות שלום" שאלה: וכי יכול אדם בשר ודם להדמות לה' יתברך? ובמיוחד לאור הפסוקים המוזכרים בתורה?
הרמב"ן עונה על שאלה זו: נאמר: "וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ".[שמות כ"ב, ל']
הסבר: הקב"ה מצווה לדקדק באכילת בשר כשר- כי ה' חפץ שנהיה לו אנשי קודש - כדי שנהיה ראויים להידבק בו - שהרי ה' קדוש לכן אסור לנו לאכול דברים מתועבים- כי המאכלות האסורות- מתעבות את הנפש ומונעים קדושה וכל האיסורים האלה, מטרתם : רק טהרה בנפש - שתאכל דברים נקיים - כדי שלא ייווצרו עובי וגסות בנפש וזו כוונת התורה: כאשר אנחנו חיים בקדושה מתמדת- התמורה היא: אנחנו העם של אלוקים. מפני שמאכלות אסורות מרחיקים יהודי מהקב"ה!
לפי זה: כל תכלית התורה ותרי"ג מצוות- היא להביא לדבקות בה'.
מעניין לציין, כי ברוב השנים קוראים את פרשת שמיני בימי ספירת העומר- שהם ביו חג הפסח לחג שבועות וקבלת התורה, כי בפרשה זו נאמרה: פרשת מאכלות אסורות ובסיומה:
"ְהִתְקַדִּשְׁתֶּם--וִהְיִיתֶם, קְדֹשִׁים"- היות וימי הספירה הם הכנה לקבלת התורה - שפירושה: "קְדֹשִׁים תהיו" ולכן קוראים בזמן זה את טומאת הנגעים – לפי שימי הספירה מטהרים יהודי מכל הטומאות והנגעים הרעים.
לעניות דעתי: כמו שיהודי חייב להקפיד לא להכניס מאכלות אסורים לפיו, כך גם חייב להקפיד לא להוציא מפיו: מילים רעות וקללות הפוגעות בזולת ולשון הרע - כי בכך פוגע באדם שדיבר עליו , פוגע בעצמו וגם חוטא לה'. פה שהוא מקלל אינו יכול להתפלל.
אדם כזה , תפילתו אינה מתקבלת .
ה"חפץ חיים" מסביר את האיסור:
" הִשָּׁמֶר לְךָ, פֶּן-תִּשְׁכַּח אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְבִלְתִּי שְׁמֹר מִצְוֺתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקֹּתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם"[דברים ח', י"א]
זוהי אזהרה לבעלי גאווה וגסי רוח [סוטה ה'] הלועג לזולת נוהג כך מתוך גאווה. ומחשיב את עצמו חכם מכל חבריו.
לעניות דעתי, ישנו עוד משהו חשוב לגבי הבאים להתפלל בבתי הכנסת: לא לדבר בזמן התפילה!
בית הכנסת הוא "מקדש מעט" וכשיהודי בא להתפלל בבית הכנסת הוא חייב להתפלל בכוונה מרובה לה' ולכבד את המקום ולהתרכז בתפילתו. עוד דבר חשוב להזהיר את אותם קבוצות המעוררים שסע בעם שלנו:
ה"חפץ חיים" מסביר: "וְלֹא-יִהְיֶה כְקֹרַח וְכַעֲדָתוֹ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה בְּיַד-מֹשֶׁה לוֹ". [במדבר י"ז, ה'] [סנהדרין קי] המדבר לשון הרע וגורם בדבריו שתמשך מחלוקת, או ריב עובר על לאו זה!
הקשר להפטרה [שמואל- ב, פרק ו']
בהפטרה אנחנו קוראים על תיאור העלאת ארון הברית - אל עיר דוד תוך כדי הנסיעה - עוזה נוגע בארון הברית ומוצא את מותו. הקשר בין הפרשה לבין ההפטרה - יש כאן פגיעה בקודש הקודשים, כי עוזה נגע בארון ה' - דבר שאסור היה שיקרה ! בפרשה בני אהרון - נדב ואביהוא מקריבים קטורת על דעת עצמם בקודש הקודשים!
הקשר בין הפרשה להפטרה מעלה שאלה חשובה בדבר היחס בין הקודש למשרתיו, דוד המלך הולך עם אנשיו להעלות את הארון מבית אבינדב - שם שהה במשך עשרים שנה . כאן יש לחוש את הזיקה בין שני המאורעות: נדב ואביהוא נמצאים בתוך השם – אבינדב , אין זה הכרחי להגיד כי משפחת אבינדב ממשפחה של כוהנים, אך נראה שהכתוב רוצה להכניסנו לאווירה של כוהנים.
דוד המלך מעלה את ארון הברית בשמחה גדולה בריקודים וכלי זמר שונים - ורבים - כפי שהכתוב מציין:
"וְדָוִד וְכָל -בֵּית יִשְׂרָאֵל, מְשַׂחֲקִים לִפְנֵי יְהוָה, בְּכֹל, עֲצֵי בְרוֹשִׁים; וּבְכִנֹּרוֹת וּבִנְבָלִים וּבְתֻפִּים, וּבִמְנַעַנְעִים וּבְצֶלְצֱלִים". [שמואל-ב. ו', ה]
כנראה חטאו בכך: ששרו מתוך שחוק ולא מתוך גיל ורעדה והשתמשו בכל מיני כלי נגינה , היה מן הראוי שישמחו לפני ה' רק בכלי שיר המיוחדים לעבודה במקדש ועל ידי הלווים שתפקידם לשורר לפני ה'.
מעניין להתייחס אל מיכל בת שאול - אשת דוד המלך:
"וּמִיכַל בַּת-שָׁאוּל נִשְׁקְפָה בְּעַד הַחַלּוֹן, וַתֵּרֶא אֶת-הַמֶּלֶךְ דָּוִד מְפַזֵּז וּמְכַרְכֵּר לִפְנֵי יְהוָה, וַתִּבֶז לוֹ, בְּלִבָּהּ...."
המלבי"ם מסביר: כי מיכל לא אהבה את התנהגות דוד – מפזז ומכרכר לפני ה' לפי שהייתה מורגלת מבית אביה – [שאול המלך] שהיו מדקדקים בכבודם היא לא התייחסה לארון ה' ,אלא הצטערה עבוד בעלה שנגרע כבודו - לפי ראות עיניה.
כאשר שב דוד היא יצאה לקראתו ואמרה לו: שהיה צריך לכבד את עצמו בפני האנשים החשובים שבחברתו-השרים והאנשים החשובים ואילו הוא נגלה לפני אמהות עבדיו , לא חס על כבודו ולא היה צריך- לפזז ולכרכר בבגדים פשוטים.
בהמשך נאמר "וַתֵּצֵא מִיכַל בַּת-שָׁאוּל, לִקְרַאת דָּוִד, וַתֹּאמֶר מַה-נִּכְבַּד הַיּוֹם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נִגְלָה הַיּוֹם לְעֵינֵי אַמְהוֹת עֲבָדָיו, כְּהִגָּלוֹת נִגְלוֹת אַחַד הָרֵקִים"
לסיכום, לאור האמור לעיל: הקשר בין הפרשה וההפטרה:
שימת דגש על הקדושה של היהודי –בכל מצב - כלפי ה'- כנאמר: "וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אָנִי"

פרשת שמיני-הקדושה הנדרשת מכל יהודי/ אהובה קליין

תגובות